נייר הוא משטח סיבי, דק במיוחד, נפוץ ביותר בצבע לבן אך קיים גם בצבעים אחרים. שימושו העיקרי הוא לכתיבה ולדפוס של טקסטים. שימושים נפוצים נוספים הנם כבסיס לציור, תמונות, פיסול, קיפולי נייר (אוריגמי) ועוד. הנייר הוא מוצר נפוץ מאוד והשימוש בו הוא יומיומי.
היסטוריה
ייצור נייר בידיים בשנת 105
העדויות הראשונות לשימוש בסוגי נייר היו במצרים בשנת 3500 לפנה”ס בערך, שם הוא נעשה מהצמח גומא פפירוס. ייצור הנייר החל בסין בשנת 105 לספירה, לאחר המצאתו על ידי צאי לון. כעבור זמן, עבר ידע זה לערבים ובמאה ה-13 הם הביאו אותו לאירופה.
עד סוף המאה ה-18 יוצר הנייר בעבודת יד של אומנים ולכן היה יקר ונדיר. בראשית המאה ה-19 הומצאו מכונות לתעשיית הנייר. המכונה הראשונה הומצאה בשנת 1799 בידי הצרפתי לואי רובר ומאז תהליך הייצור לא עבר שינוי מהותי.
ייצור
בעולם מיוצרים מעל 300 מיליון טונות נייר בשנה. צפון אמריקה היא היבשת המובילה בייצור נייר, עם כמעט שליש מנפח הייצור.
תהליך ייצור הנייר ביד
כאשר קורעים פיסת נייר ניתן לראות סיבים זעירים מבצבצים מהקרע, אלו הם סיבי תאית שהיא החומר אשר ממנו עשויים דפנות התא הצמחי. על מנת ליצור נייר נדרש להפריד סיבים אלה ולחבר מחדש לצורת יריעה או גיליונות דקיקים. כאשר מייצרים נייר ביד נוטלים חומר אשר מכיל סיבים כמו שאריות אריגים או פסולת צמחית ומפרידים את הסיבים באמצעות חבטה או שחיקה, מכניסים למים או לחומרים ממיסים אחרים, לאחר מכן טובלים רשת מתוחה בתערובת, על הרשת המתוחה נשארת שכבה דקה ואילו את השכבה מניחים בין כרים העשויים לבד ומניחים לייבוש, לאחר מכן טובלים בדבק על מנת שהסיבים יאחזו זה בזה. עד היום מייצרים נייר בשיטה זו. בנייר אשר מיוצר בשיטה זו משתמשים למטרות מיוחדות כמו, נייר לשטרות כסף מיוחדים או נייר משובח לציור. כאשר נדרש נייר לבן, עוברת התאית הלבּנה באמצעות תהליכים כימיים שונים.
תהליך ייצור הנייר המשובח
העץ נגרס לשבבים אשר אותם מרתיחים בתערובת חומרים כימיים אשר מפרקים את מרכיבי העץ השונים ומשאירים את התאית בלבד. לאחר שטיפת התערובת, מוסיפים חומרים שונים לצורך חיזוק הנייר או השבחתו ולעמידה בלחות או לשינוי הצבע. לאחר מכן העיסה מסוננת ושוטחים אותה לצורת יריעות. תהליך ייצור זה מיועד להפיק נייר טוב אשר משמש להדפסת ספרים באיכות גבוהה. במקרים מסוימים הנייר הלח עובר בין שני גלילים שהאחד מכיל תבליטי אותיות, סמלים או ציורים. בנקודות המגע סיבי הנייר נלחצים היטב זה לזה והדוגמה של התבליט נשארת במבנה הסיבים גם לאחר הייבוש.
בצורה כזו ניתן להפיק נייר בעל סימן מים שניתן לראות רק מול אור חזק. סימן מים משמש לזיהוי הנייר בעיקר בשטרות כסף או במסמכים חשובים.
תהליך ייצור הנייר הפשוט
לאחר פירוק העץ מוכנסת תערובת של שבבי עץ ומים אל תוך מכונת הריסוק ומוסף לתערובת עמילן או שרף שנדבקים לסיבים ומקשרים ביניהם. כדי לייצר נייר צבעוני, מוספים לתערובת חומרי צבע. כדי לייצר נייר לבן מוסיפים חומרים שיבטלו את הגוון הצהבהב של הנייר הגולמי. לאחר מכן העיסה נכנסת למכונה שבקצהה יש מיכל שמערבב את העיסה במים עד שהעיסה נעשית דלילה. התערובת הדלילה מוזרמת על רצועה שעשויה מרשת מתכת דקה. על מנת שהרצועה לא תשקע, מותקנים תחתיה גלילים אשר תומכים בה ומנענעים אותה מעט מצד אל צד על מנת להאיץ את טפטוף המים. כאשר הנייר הלח יוצא מהרשת ומהמכונה, הוא עובר אל סרט נוסף העשוי מלבד סינתטי ומשם אל גלילים מחוממים אשר עליהם עובר הנייר עד שהוא יבש לחלוטין. הנייר יכול לעבור עיבוד נוסף כמו ציפוי בקאולין ולאחר מכן ליטוש, שבעקבותיו מתקבל נייר מבריק לבן וחלק אשר משמש להדפסת תמונות צבעוניות. הכינוי המקובל לנייר זה הוא נייר כרומו.
שבבי העץ אינם המקור היחיד לעשיית נייר, ישנם ניירות מיוחדים שמייצרים אותם מפסולת אריגים או מכותנה ופשתן. נייר טוב עשוי גם מצמח אספרטו (גומא ספרדי) שגדל בצפון אפריקה ובספרד והוא מצטיין בסיבים חזקים וארוכים. רובו של הנייר המודרני מיוצר מסיבי עץ.
קיים גם מוצר הקרוי “נייר דיגיטלי“. “נייר” זה הוא מכשיר תצוגה מתקדם הנקרא נייר עקב היותו דק במיוחד, אך בניגוד לנייר רגיל הוא בעל יכולת לשנות את המידע המוצג על גביו במהירות המאפשרת הצגה של קטעי וידאו.
